<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"א</h1>
<h2>דף סא:</h2>
ענין המצרים שאדם צריך למצור בקרקע כשמוכר אותו. ותדע דצורך זכירת המצרנים הוא לשני עניינים. ענין הא' כדי להבחין גופו של קרקע איזה הוא המכור שמכר המוכר ללוקח כדי שיהא מפורש הקרקע שמכר בין זה לקרקע חברו שהרי אתה מוצא שער אחד כמה בעלי בתים נכנסים בו כל אחד ואחד בבית שיש לו שם וכשמזכיר המצרנים יודע איזהו שמכר. והענין הב' כדי שיודע למוכר כמה מכר ממנו וכמה שייר לעצמו שהרי אתה מוצא לאדם אחד כמה קרקעות בשורה אחת. ותדע דלענין הראשון שפי' כדי להבחין בין קרקע שמכר לקרקעות של בני אדם אחרים אפילו שלא הזכיר שם הבית או שם השדה די לו בכך או סימן במה שיתנכר קרקע המכור לשאר קרקעות של בני אדם ואין צריך הבחנה גדולה מזו ולא דקדוק יותר בחקירות המצרנים אבל מה שאנו צריכים לידע לצורך הענין שפי' כדי להבחין כמה מכר וכמה שייר התם ודאי צריך למימצר ארבעת מצרניו גדולה ובדקדוק גדול כדי שלא יכנס במכר מה שלא מכר ולא יפחת ללוקח מה שמכר. ותדע דהיכא שלא דקדק במצרנים דקדוק גדול כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן או שהרחיב את המצרנים ויש בתוכם בתים מרובים או שדות מרובות ויש בין המוכר ללוקח מחלוקת בכך שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך רואין את השטר שכתב לו אם לאחר שהזכיר המצרנים שהרחיב אמר כל שיש לי בתוך המצרנים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום הרי הכל מכור, או שיהא בשטר בלשון שהוא דומה לזה נדינו בו זה הדין ואף על פי שלא הזכיר אלא שם הקרקע או בסימן, אבל אם לא פי' בפי' ולא שיירתי לעצמי רואין את השם שהזכיר או הסימן שהזכיר וחוזרים למנהג המקום אם כל אנשי המקום מנהגם שיקראו כל אותן שדות וכל אותן בתים באותו השם שהזכיר זה אין ביניהם חלוף שיקראו מקצתם בשם אחד ומקצתם בשם אחד הרי הדין עם הלוקח ויהיה הכל מכור לו, אבל אם אין קוראין כלם אותו מקום באותו שם אלא מקצתם קורין אותו כמי שנכתב בשטר ומקצתם קורין למקצת השדות והבתים באותו שם הנכתב בשטר וכל השדות והבתים כשרוצים להזכירם ביחד בשם אחר אין נותנין ללוקח אלא כשעור אותו מקצת שכל העולם שוין בו. וכגון שיש למוכר הזה בירה גדולה ויש בה בתים הרבה וכתב המוכר ללוקח מכרתי לך בית וכתב לו מצרני הבירה כלן, רואים אם כל אנשי המקום קורין לבית בית ולבירה בירה ודאי ברור שאין ללוקח כי אם הבית לבדו ומה שהרחיב במצרים לא היתה כונתו אלא להודיע את המקום ואם מנהג אותו מקום שיקראו לבית בית ולבירה בירה ומנהגם נמי שיקראו לבירה בית יד המוכר על העליונה ולא ינתן ללוקח כי אם בית אחד, ואם מנהגם שיקראו כלם לכל בירה בית, יד הלוקח על העליונה ונכנס כל הבירה בממכרו כדגר' [ס"א ע"א] המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכה, ולא את החדר שלפנים הימנה ואמרינן השתא מה יציע אמרת לא חדר שלפנים הימנה מבעיא לא צריכא דמיצר לה מצרני אבראי וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרנים מצרים הרחיב לו והיכי דמי אילימא דקרו לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה אלא דקרו ליה לבירה בית כולה זבין ליה לא צריכא דקרו לבית בית ולבירה בירה וקרו ליה נמי לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירת בזבינאי אליו קדמי כלום ולא כתב ליה ש"מ שיורי' שייריה. וזה הדין נמי אתה מוצא בשדות על זה הענין כדגר' [ס"א ע"ב] המוכר את השדה לחברו בבקעה גדולה וכו' וצריכא דאי אשמעינן בית משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אבל שדה כיון דכולה חדא תשמישתא אימא כולה זבין ליה, ואי אשמעינן שדה משום דלא הוה ליה למיצר אבל בית מדהוה ליה למיצר ולא מיצר אימא כוליה זבין ליה צריכא קמ"ל וגר' [שם] כמאן אזלא הא דאמר רב מרי בריה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דמזבין ביתא לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירת בזבינאי אליו קדמאי כלום כמאן כרב נחמן. ואתה מוצא דרך במכר הקרקע שאדם מוכר בלשון שאם הזכיר מצרני אותו קרקע כלו הרי המחצית ממנו מכור וכגון שאמר לו מוכר ללוקח מכרתי לך קרקע חתיכה מזה השדה או קרקע חלוקה מזה השדה ולא היה בהן שעור לומר כך וכך אלא הזכיר מצרני אותה השדה כלה הרי זה קנה הלוקח מחצית אותו קרקע אבל אם לא הזכיר מצרני כל השדה כלה אין ללוקח כי אם מדה ידועה והיא תשעת קבין כדגר' [ס"ב ע"ב] אמר רבא מצר ארעא דמינה פליגא פלגא, מצר ארעא דמינה פסיקא תשעת קבין אמר ליה אביי מאי שנא הכי ומאי שנא הכי אשתיק סבור מינה לאביי אידי ואידי פלגא ולא היא דאמר רב יימר בר שלמיה לדידי מפרשא לי משמיה דאביי בין אמר מצר ארעא דמינה פליגא בין אמר מצר ארעא דמינה פסיקא אי אמר ליה אלין מצרנהא פלגאה, לא אמר ליה אלין מצרנהא תשעת קבין.
<h2>דף סב.</h2>
ועכשו נפרש לקמן כמה הוא שעור תשעת קבין והיכא שמכר ומיצר את המיצרים בדקדוק כדי להפריש בין מה שמכר למה ששייר ימדדו במשיחה כדי לברר זה מזה. ותדע שאתה מוצא סקירות מצרנים על חמשה עניינים ויהיה בין הלוקח והמוכר מחלוקת במה ששייר. הענין הא' כגון שהזכיר המיצר הא' וכנגדו הזכיר אותו מצר כמו שהוא, מצר מערב של אותה שדה כלה לראובן ומצר מזרח שמעון ולוי ולא הזכיר למצר מזרח כי אם שמעון לבדו והניח לוי יש על הלוקח למדוד במשיחה מראש קצה של ראובן עד ראש קצה שמעון באלכסון ומה שיהיה מן החוט ולפנים ללוקח ומה שכנגד לוי שיוצא מן החוט ולחוץ למוכר, וכמו זה הדין אתה דן כגון שהוא מצר מזרח לוי ויהודה ומצר מערב ראובן ושמעון והזכיר למזרח לוי לבדו בזה ענין תחלוק אותו כמו שפי' כדגר' מצר לו מצר אחד ארוך ואחד קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב, ומודה רב דהיכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מצר אחד ומצר לוי ויהודה מצר אחר מדהוה ליה למכתב שמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. והיכא דהוי ראובן משני המצרים והוי שמעון משני המצרים צריך שיכתוב ראובן משני המצרים ושמעון משני המצרים כדגר' מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין. הענין הב' הזכיר אותם שבקרנות ולא הזכיר אותם שבאמצע כגון שיש שלשה מכל רוח ורוח ומצר אותן שבקרנות והניח את האמצעיים בזה שאלו בפרק המוכר את הבית סיים את הקרנות מהו. הענין הג' אם הזכיר בכל ורוח פסקי שלא השלים כל הרוח בהשלמתו כמו שהוא ראוי. הענין הד' כגון שהזכיר שתי הרוחות מחוברות בהשלמתן ולא הזכיר כלל שתי הרוחות האחרים וכגון שאמר מזרחי ודרומי או מערבי וצפוני או מערבי ודרומי דזהו כמין גאם ופירושו חצי המרובע אלו ג' שאלות נשאלו ועלו בתיקו. וכבר פי' דכל תיקו דממונא מהו דינו דמה שהוא מפורש ללוקח בפי' הוי שלו והשאר ספק חולקין. הענין הה' אם הזכיר שלשת המצרים והרביעי לא (כמו) [כגון] שהניח מיצר מערבי (א"כ) [אם] היא אותה שדה בשלש קרנות שכלה היא נכנסת תחת אותם שלש המצרים הרי כלה מכורה. ואם מה שמכר הוי חצר ומצר השלשה כי האי גונא והניח מצר מערבי ראוי שיבחן ויחלק אותו מצר כי האי גונא. \raster(85-,85-)="Z579;"בחלוק משלוש הרי נעשה ממנו ארבעה חלקים השלשה ודאי שהם מכורים המצר המערבי שלא הוזכר רואים אם יש בשעורו תשעת קבין והם לחשבון ג' אלפים ושבע מאות וחמשים והיה לו היכר לכל מי שרואה אותו שלא היה בולע בתוך שלשה החל(ו)קים הנשארים אלא מחולק היה מהם במה שהוא נכר לעין בסימן או בשום דבר שהוא נכר והיה עליו דקל חשוב ודאי וברור שאינו במכר לאחר שנתקבצו בו שלשת הענינים שהזכרנו. ואם לא היו בה באותו רביע חצר כל מה שפי' כגון שפוחת ואפילו אמה אחת מתשעת קבין ואין בה דקל ואף אינו ממכר שיהא מחולק משאר החלקים הרי זה בכלל המכר שבאותן שלשה מצרים שהזכיר דיה[יה] ללוקח ונכנס כל החצר במכר. אבל יש בה קצת אלו השלשה שפי' ולא נתקבצו בה כלם כגון שהוא מובלע אותו רביע בשאר החלקים אבל יש עליו דקל או שהוא מנוכר משאר החלקים ואין עליו דקל כגון זה אחד מן הדינים שהוא שודא דדייני ויעשה לפי ראות עיניו אם רואה שיהיה ללוקח יהיה ללוקח ואם יהיה למוכר יהיה למוכר כדגר' [ס"ב ע"ב] מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו רב אמר קנה הכל חוץ ממצר רביעי ושמואל אמר אפילו מצר רביעי ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כלה, אמר רבה הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי והנ"מ דלא מובלע אבל מבלע קנה וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא דאיכא רכבא דדקלא והוי תשעת קבין אבל ליכא עליה רכבא דדקלי ולא הוי תשעת קבין אף על גב דלא מובלע נמי קני מכלל דכי מובלע נמי אף על גב דאיכא עליה רכבא דדקלי והוי תשעת קבין קני, ואיכא דאמרי אמר רבה הלכתא קנה הכל ואפילו מצר רביעי וה"מ דמובלע אבל לא מובלע לא קני וכי מובלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה רכבא דדקלי ולא הוי תשעת קבין אבל אי איכא עליה רכבא דדקלי והוי תשעת קבין אף על גב דמובלע נמי לא קני מכלל דכי לא מובלע אף על גב דליכא עליה רכבא דדקלי ולא הוי תשעת קבין. ושמעינן מתרתי לישני דבשדה לא שייר ולא מידי. ושמעינן נמי דכל היכא דמובלע וליכא עליה רכבא דדקלי ולא הוי תשעת קבין קני, לא מובלע ואיכא עליה רכבא דדקלי והוי תשעת קבין לא קני, אבל מובלע ואיכא עליה או לא מובלע וליכא עליה אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני.
